סתם כי אני ממורמרת קצת ומרגישה מוזר שפיספסתי כנס שנראה שהיה טוב וכי אני מגלה עם כל יום שעובר שהתפירה והלחץ חסרים לי ממש.

אז כן, לקחתי פה כמה שיעורים ללמוד יותר על מבנה החליפות העליון הגברי אבל זה בטח לא יעזור לי בקוספלי הבא, אני כן חוזרת לארץ עוד כמה חודשים לזמן קצר ומקווה שבקרוב תהיה לי מכונה פה לעשות את כל הדברים שמרחפים לי בראש (בתקווה שאני לא משלה את עצמי שיצא לי מדהים ושבאמת יצא לי פיצוי על כל הזמן הזה).

הכנס פה עוד חודש בערך או פחות אבל אין לי אליו קוספלי חדש ואפילו לא הקוספלי האחרון שלי כי לא היה לי מספיק מקום במזוודה והייתי כמר כמה קילוגרמים מעל למשקל המותר (למרות שוויתרו לי לחלוטין והרשו לעלות בלי לשם אקסטרה – אני חושבת שהפריקוונט פלייר שלי אחראי לזה).

כן – הבלוג ממש משעמם ואני לא כותבת על אנימה או שום דבר אחר.

W.TB < Motivation

אחח, הולנד (איכס, הולנדית).

טוב אז, הצטננתי בטיסה, אני מרגישה כמו נקבה, וכל הטיסה הייתי עם שמיכה ושני חולצות דיי חמימות. כבר הספקתי לשכוח כמו משעמם זה לטוס (אבל הפעם ישנתי 3/4 שעות טיסה). מה שכן מזג האוויר הכללי פה נעים לחלוטין (פחחחח בכיינים האומה הזו, בוכים על 25 מעלות) אבל בעל נטייה מעצבנת להשתנות כמו מצבי רוח של מתבגרת במחזור) ונחמד ללבוש חולצה ארוכה ולפזר את השיער בלי להזיע.

כמובן שהמזל שלי היה טוב – הטיסה איחרה לצאת והקדימה לנחות בשעה שלמה, דבר שהוביל לכך שהייתי לבד בסכיפול לבד במשך חצי שעה (דבר ממש משעמם) והכינה אותי ליום מלא בכאוס החל מקבלת רכב מושכר שהרוורס היה בו תעלומה (למטה לחיצה למטה ימינה למעלה) ועד שהקומבו המיסתורי הזה התגלה עשינו הרבה סיבובים, האורות הקידמיים התחבאו בפאנל פאנסי ביותר, החיפוש אחר המשרד שבו אמורים לקבל את הדירה נמשך כמעט ארבעים דקות ובקושי מצאנו מלון לשהות בו עד שיש משהו בדירה (כבר ארבעה ימים במלון – לא שאני מתלוננת, סורבה הפירות שלהם זה פאביולס מוחלט בחמישה יורו והספר-ריבס פה לא יביישו הרבה מקומות במחיר ממש…..נמוך :O!).

אז מסתבר שרוב ההולנדים רואי החשבון הם גיקים מוחלטים בלי ידע בשום דבר (איפה החביאו אתך במשך 24 שנה שאתה לא יודע דברים כל כך בסיסים כמו… לצבוע קיר?) ומצאתי את עצמי לובשת את מכנסיי העבודה (תרתיי משמע, באמת לבשתי אותם), צובעת, מתקינה מנורות (כן, יחי פוביית החשמל שלי והמטר וחצי ועשרה ס"מ שלי לשים מנורות) ומפקדת על ההולנדי כמו על כלב פודל לא מאולף לעשות בדיוק כמו שאני אומרת או ש….. אה וכמעט איבדתי אצבע והאילתור שלי לאחות אותה נראה כמו סושי רול ממש מושקע עם סויה ומילוי, נפלאות הנייר הסופג והטפט השחור.

אז כן, מצאתי את עצמי בתור הגבר (ותודה לאבי שהביאני עד הלום ולימדני לקדוח קירות, לשים מסמרים מכל מיניי סוגים, לחבר מנורות, לתקן כיורים והרשימה רק תתארך עם כל יום שבו אני מגלה שאני ממש האנדי-מן).

חלאות קטנית חסרות מוסר הגייני שדוחפות ידיים לכל חור ומביאות וירוסים מגעילים, ולכל המתחכמים של "גם את היית כזו פעם" – אז זהו, שלא. מכת חגורה או איום בכיוון עשו מימני ילדה מאוד ממושמעת, שלא כמו כל יפיי הנפש של היום שמאמינים שאסור להביא לילד מכה קטנה למען הכבוד שלהם לשאר העולם יקבל צורה חדשה.

למה המירמור? החלאות הקטנות הביאו הביתה את הוירוס המלבב של השנה (הדבר המקסים הזה עם ההקאות והשילשולים) שהופך את האסלה לחברה הכי טובה שלך לכמה ימים משניי קצוות מערכת העיכול (וכאן אני לא אכנס לתיאורים מלבבים למרות שממש מתחשק לי ובכל בעצם הרסו לי את כל התוכניות שלי לשבוע האחרון שלי בארץ כי אני לא רוצה להדביק עוד אנשים וכי אני לא רוצה לצאת מהבית רק כדיי להקיא באמצע הרחוב ולמות מבושה (זה בסדר, אני מרגישה הרבה יותר טוב כבר).

עם כל השמחה בליבי (התקנתי אחד לאור בקשת הקהל) לא שמתי לב שיש עונה חדשה ממש עוד מעט, לא תפרתי קוספליים ולא עשיתי שום דבר בתחום התפירה מאז המחוך והחצאית שאותה אגב הבאתי לאחותי (כל הליאייג' הגרוע הזה מספק הרבה יותר מבגד שאני לא אלבש).

אה, והסתפרתי. גזרתי בערך 30-40 ס"מ מהשיער (מגיע לי, כל החימצון הזה וההזנחה של הקצוות הביאה אותי למצב שבו לא הלכתי עם השיער פזור מפאת חוסר הצורה שלו) ולהגיד את האמת? אני לא מבחינה בחסרונו וממש מרוצה מהאורך החדש (אמצע גב כזה) למרות שבשבילי זה מרגיש ממש קצר.

וזה ממש קשה לארגן מזוודה (הקדמתי הפעם, יום וחצי לפני.) כשההגבלה החינמית היא מזוודה אחת ורק הקוספליים האחרונים שלי תופסים יותר ממחציתה, אמנם זה לא עובר את גבול המשקל אבל בהחלט מקשה בתחום הנפח (ולאן נעלמה לי פיאה ! ).

אז אני אחיה הרבה שנים פחות (גם ככה נידונתי לפחות שנים), למי אכפת. בטח בגלל כל הקפאין הזה אני גם לא מצליחה לישון יותר מ-4 שעות ביום (אני קמה ה-7 בבוקר… לבד.), מפתחת מיגרנה ושאר דברים. לפחות זה טעים (וזול, אני מרעילה את עצמי באפקטיביות) ומשאיר אותי ערה למשך כל הקאסל סיג' (Castle siege) בלינאייג' 2 (בסיג' האחרון איבדנו את איידן, מנהיג הקלאן בכלל לא היה מחובר).

אה כן, חזרתי לשחק לינאייג' כי האנימה היחידה שדבקתי בה בסופו של דבר היא Eden of the east וכל הסדרות האמריקאיות שלי יצאו לפגרה, דבר שמשאיר אותי עם 4 סדרות בלבד: Weeds, Reno911, Mental ו Burn Notice. שום דבר מעולה, למרות שרינו ממש קורע לפעמים. בכלל בא לי לשחק Aion. הרבה מהמכרים שלי נכנסו לבטא וחלק קטן אחר pre ordered עם הסריאל. כמובן שאני לא אשחק ברישמי כי אחרת אני אתאכזב אבל אני אחכה בסבלנות עד שיופיעו שרתים פרטיים של המשחק המאוד יפה הזה :<. גם הורדתי פרוטוטייפ לפני כמה ימים אבל מרוב פארמינג למטבעות מזל שכחתי אפילו להתקין אותו (והעובדה שאני צריכה לקחת את הנייד שלי לניקויי אבק באייבורי כי הכרטיס הגרפי שלי מגיע ל90 מעלות בקלות יתרה מונעת מימני לשחק מהנייד, מה אני אעשה בהולנד בלי איזה פארמינג איכותי וקצת PK?!)

אגב הולנד, רציתי להית בכנס ולשפוט, אוף. נקווה שתסבלו בכנס ושיהיה לכם כל כך חם ומשעמם שיהיה לי מה לקרוא D:… אה ואני הולכת שוב לאבונאי-קון, כנראה בלידיה וקופה.

אז… איזה צבע הייתם צובעים את הדירה שלכם?

או "יש לי דומיין עם שם משעשע לשנתיים הבאות בלי שום מטרה". לפחות הוא עלה לי רק 49 ש"ח.

אז כן, לשניה הייתה לי מוטיבציה למכור דברים אונליין, אחרי שיחה מאוד מאוד משעשעת ומעודדת מוטיבציה ממש עם מישהו שאומר שאני סתם מתבזבזת ושגרועים מימני (תודה, תודה, אבל יש לי בעיתיות עם מחמאות) מוכרים ומצליחים. ברוח ההייפ (וכי צריך לנצל את המוטיבציה כל עוד היא שם, חמקנית השרמוטה) ניסיתי לחשוב על שם לדומיין שיאפיין אותי (כי הריי שאני אדם שקל מאוד לתייג במילה או משפט שלא כולל את המילה "כלבה" בו). אחרי בערך שלושה ימים של מחשבה החלטתי על הדומיין ah-well (נראה לי שנפל השרת עליו הדומיין נמצא כרגע), מאפיין אותי מאוד, "טוב נו" – מאוד משקף את האכפתיות שלי גם, הלא כן? צעד ראשון במטרה הושלם, השליתי את עצמי שיש לזה סיכוי.

כבר איי שם המוטיבציה התחילה להתפוגג, אני לא מוותרת מהר ומנסה להקים אתר (אפילו שקלתי לבנות אחד מאפס אבל בגלל מחסור במשאביי במוטיבציה הורדתי וורדפרס). כאן נגמר הסיפור בעצם. הבנתי שאין לי כוח לתפור למכירה (אני פרפקציוניסטית מידיי ומתפשרת על מחירים נמוכים מידיי בקלות מידיי) ושאין לי כוח להשקיע (או לקנות חומרים), ובכלל, כל העסק הזה לא מתאים לי, לא אישיותית לפחות (אני אשת מכירות נוראית, ברחתי מכל עבודה כזו תוך יום אחד בחיי). אני יכולה לתפור בשביל ההנאה (דברים שאני בחיים לא אלבש) ולהמציא כל מיניי דברים מוזרים משאריות (שאריות זה דבר מצחיק) אבל אני לא חושבת שאני מוכנה להשקיע ב"ליין" של "מוצרים" למכירה, לא עדיין לפחות.

אז לא, לא תהיה לאלונה חנות וירטואלית מתפקדת בקרוב. אולי יום אחד, אולי.

(עוד פוסט ברוח ההשראה של הריקנות בבלוג, אם אין לי מה לומר על אנימה אז לפחות נספים על שטויות?)

דוגמא לזה תהיה הפופולריות של האתר http://www.fmylife.com מנגד http://www.mylifeisg.com .

כולם אוהבים לקרוא על יום ממש מחורבן של מישהו, משהו רע שקרה לו, מקרה משפיל או/ו מביך או סתם משהו שמתאר את החיים הלא כל כך ורודים שלו, אבל אי אפשר לפתח שיחה מעניינת באמת על יום מעולה שהיה לאותו אדם, משהו מטורף שקורה לו או סתם תקופה נהדרת. גם כמות התגובות שיחזיקו את השיחה חיה גדולה יותר ליום ממש רע לעומת יום טוב וכמובן שכשתגיד שהיה לך יום מדהים בתשובה לשאלה "מה קורה" וכדומה השיחה תיגמר איי שם לעומת תשובה בסגנון "היה לי את היום הכי גרוע בחיי" שתגרור תגובות יותר מתעניינות, כי מה יותר טוב מלדעת שהחיים של מישהו שאתה מכיר יותר דפוקים משלך?

למה פוסט העידכון שלי דווקא נופל על זה? כי התעוררתי מוקדם מידיי והראש שלי תמיד מלא בדברים אקראיים שאני לא נוטה לכתוב או לחלוק וגם כי האתר הראשון שציינתי עזר לי להפיג שעות של שיעמום לעומת האתר השני שסגרתי אותו תוך מספר דקות והעדפתי לישון. גם אין לי עידכון מעניין יותר ובכנות – זו הסיבה שבגללה אני גם לא ממש מעדכנת על מעלליי חיי, מספיק גרוע שאני נתקלתי בחשק מוזר לראות אנשים בלילה שעבר והבנתי לתומי ש…. אין לי אנשים לפגוש. אחח, חיי הסוציופטים לא תמיד קלים.

פוסט ראנדומאלי out עד להגיגים הבאים.

אני לא חושבת שאני על הרכבת הנכונה.

אחרי מאמץ רב (ובזכות השרת המהיר של דרור) הורדתי פרקים ראשונים של דברים שיצאו ומה אתם יודעים, זה לא היה הדבר הכי נוראי שעשיתי (כמובן שאם לא השרת כנראה שלא הייתי מורידה בכלל, למי יש כוח לטורנטים איטיים?). מה שכן, רשימת הקטילה שלי יצאה קטנה יותר ממה שציפיתי… ונתחיל בסדרות שאני לא אמשיך גם תחת איומים לחיי, אחרי שגיליתי שיש דבר כזה – אלרגיה למואה.

• Queen's Blade – …אני לא בטוחה מה הסיבה לראות את הסדרה הזו (מעבר לכמות הציצי-תחת שם) ואני גם לא בטוחה מה המטרה של הסדרה (מעבר להצגה של פטישים מיניים במסווה תמים), מה שבטוח אני לא אזכה לראות את העומק העלילתי שיתפתח בה בפקרים הבאים (או סצינות של כמעט-הנטאי לביזארי).




זה אמור להיות מושך?

• K-ON! – שילוב נוראי של לאקי סטאר בצבעים אמיתיים, הארוהי וקלאנאד, מבחינתי ההייפ שלה לא הולך להיות מוצדק כרגיל (למה יש לסדרה הזו הייפ בכלל?), אובר מואה ושאר דברים שגורמים לי לפריחה.



• Pandora Hearts
  > – …פשוט לא.



• Saki – לולי-מואה-ספורט (גם לחשוב זו פעולה מאומצת) על מאג'ונג, לי זה נשמע כמו שילוב מאוד כואב.

ולרשימה הפחות מסרטנת שכוללת בה דברים שכנראה יפלו בהמשך, תלוי מאוד אם הם ימשיכו איך שהתחילו (וכידוע זה לא המקרה ברוב הפעמים):

• Asure Cryin' – לא יצירת מופת, לא מרתק לגמרי ובהחלט גרם לי לדלג על חלק או שניים. מה שכן עיצוב התילבושות נחמד ויש פוטנציאל לסדרה, היא תלויה אי שם בין כשלון טוטאלי למשהו נחמד לראות, נקווה לטוב?



• Phantom ~Requiem for the Phantom~ – ממוצע לגמרי, הסיפור נראה כמו משהו שיכול להתפתח למשהו טוב ובהחלט נשאר ברשימה שלי בנתיים (מה שגם זה נראה ויזואלית טוב וזה בונוס לא קטן אחרי פאנדורה הארטס).



• Shangri-la – ….אני שונאת להגיד את זה אבל… נהניתי. זה פשוט… נראה מבטיח (ושלא נדבר על הטראנסקסואלים המכוערים האלה), אחת הסדרות שלהן קיוויתי יותר (שיעלו את תקוותי לצפות בהן) והיא בהחלט לא איכזבה לפחות בפרק הראשון. אה, ושיר הפתיחה כל כך מעולה, רק בשבילו שווה לראות את הסדרה, באמת.



• Slap-Up Party: Arad Senki – השם נשמע לי מבטיח אבל הפרק הראשון לא קיים, למרות זאת הסדרה הזו נראית כמו משהו שאני בהחלט אצפה בו ורק בשביל התקווה שיהיו שם אפיק לולז, מותר לי לקווה, לא?




• Fullmetal Alchemist 2 – Brotherhood – אלא מה? שאני אשאר מחוץ לעניינים כשכל העולם הולך לראות את זה? גם אם זה ידרדר ויהיה נוראי ומשעמם אני אסיים את הסדרה בגבורה ורק כי בעברי הייתי FMA פאנגירל. בנתיים הפרק הראשון דיי סביר, הציור קצת שונה והבלונד ממש מוגזם אבל מעבר לזה אין לי ממש תלונות, אני לא בררנית (ושיר הפתיחה לא מעולה כמו פעם ).



הרבה בלונד.

• Sengoku Basara – מרגיש כמו משהו שהולך להיות כל כך טוב, נקווה שאני לא טועה כי הפרק הראשון בהחלט היה טוב, אהבתי את הציור והאנימציה ושיר פתיחה טוב כבונוס, אחח.



זה פשוט יפה, באמת.

• Basquash! – בהתחלה חשבתי לי "וואו זה ממש נראה כמו גאינקס" ואז בדקתי ועשיתי פייספאלם על החיקוי הדיי טוב. חשבתי שאני לא אהנה, שאני אכבה. מכה וכדורסל? מכה שמשחקת כדורסל? מה? אז חשבתי. ראיתי את הפרק במלואו ועוד נהניתי, או איך שנהניתי. מעבר לזה שהסגנון של הארט ואנימציה מהחביבים עליי זה גם כל כך שונן, התגעגתי לשונן טוב ובנתיים זו הסדרה השלישית שראיתי מהרשימה המלאה שגורמת לי להרגיש טוב עם החזרה לאנימה.

• Valkyria Chronicle – אחת הסדרות שאני ממש לא בטוחה לגביה, אני אביא לזמן והתקדמות הפרקים לעשות את שלהם אני מניחה?

וכמובן ללולז של העונה……………

• Dragon Ball Kai – …….אין מצב שאני אראה את זה מעבר לפרק הנורא…. ….הזה.

וכאן אני אסגור את הפוסט לבנתיים, אולי יהיה פוסט נוסף, אולי לא. מה שבטוח זה שיש בנתיים מספיק סדרות ברשימת הצפיה שלי.

אז החלטתי לנסות לישון בשעה "נורמלית" אחרי חודשים של שינה הזויה.

להתעורר בשעות של אנשים עם מחויבות ועבודה מרגיש ממש מוזר, במיוחד כשאין לך משהו מחייב. ובכלל גם אין מה לעשות ערים ב7 בבוקר, כל האנשים המעניינים באיזורי הזמן השכנים כנראה ישנים או כבר לא בבית והאנשים המעניינים באזורי הזמן היותר מרוחקים כנראה ישנו בקרוב. הבוקר בכלל מרגיש כמו זמן לא לעשות שום דבר, גם אם יש לי משהו לעשות בהמשך היום אני אעדיף לעשות אותו בהמשך היום ולא בבוקר כי זה… בוקר שכזה. הבנתי שאין לי מה להתעורר בשעות של אנשים חשובים (שוב) והפנמתי את העובדה שעדיף לקום ב-4 בצהריים. עד הפעם הבאה לפחות שאני ארגיש שלחיי אין כל משמעות ושלקום בשעות "של אנשים מוזרים" גורם לי להרגיש ממש חסרת תועלת.

איך הסיפור נגמר? חזרתי לישון ב-8 וחצי בערך עד 12 כי ממש אבל ממש אין מה לעשות.

גם המתקפה היצירתית שלי התגלתה כעוד level up בתפירה, המחוך השלישי שלי שהוכן בזמן כולל מאוד קצר ויצא דווקא לא רע, אני מניחה. בטח אלבש אותו לגירבובים בג'יירוק (גרוק) הקרב ובא (אם אני באה, כמובן).

התוצר הכמעט סופי (מישהו רוצה להביא לי מכונת ניטים טובה?):

גם עדיין לא הורדתי שום פרקים מהעונה החדשה, בטח אוריד מחר דברים שיצאו מתורגמים כדיי להכנס לרוח אהבת האנימה שוב, עוד לא החלטתי אם להוריד את הכל או רק דברים שנראים לי.

דחיתי ודחיתי וגם עכשיו הפוסט הזה נכתב בספק תלוי, הפסקתי לראות אנימה איי שם בשבוע השלישי של עונת ינואר כי שום דבר לא חידש, לא ריגש ובכלליות פשוט לא היה לי חשק או מצב רוח לבהות באנימציה צפויה מראש (כן אני אדם שמאוד קשה לספק ולרצות) אבל מבט בטבלה של העונה החדשה גורם לי לקוות שאולי לפחות סדרה אחת תגרום לי לא לפרוש בפרקים הראשונים ולחזור למעורת הסדרות האמריקאיות שלי.

אז כן, אמנם יבגני הציק לי להכין רשימת ציפיות ותיכנון של מה אני מתכננת לראות אבל אני לא חושבת שאני יכולה להכין אחת כזו, אני פשוט אראה פרק ראשון מכל סדרה ומשם אתקדם הלאה כנראה או שאעקוב אחרי תגובות והמלצות של אנשים עם טעם זהה לשלי (yeah right).

מעבר לזה הבלוג כנראה דיי בהשהייה (למרות שיש לי על מה לכתוב בלי קשר לאנימה אני מניחה, סתם סוג של עצלנות לכתוב את זה, מישהו כבר אמר מוטיבציה?) ואני במצב של "תעזבו אותי", נהדר ממש לא?

דיי בא לי לתפור אבל אין לי מושג מה, אני אתחיל לתפור את הקוספלי הבא בקרוב כי אני מאמינה שאחרת אני לא אוכל לתפור אותו בהמשך ואני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, אוף? (יש גם ג'יירוק חדש בקרוב שאני לא יודעת אם לבוא אליו או לא).

כאן נגמר הפוסט של כמעט אפריל, אולי אני אתחיל לכתוב סתם דברים שעוברים לי בראש בקרוב, יש למישהו קצת מוטיבציה לזרוק לעברי?